«

»

אפר' 26 2009

הערכת שווי יחסי – חלק 7: שימושים פרקטיים

הערכת שווי יחסי פופולרית למדי, אבל היא אינה מתאימה לכל מצב. בחלק האחרון בסדרה [חלקים: 1, 2, 3, 4, 5, ו-6 ] אפרט על חמש סיטואציות שבהן שימוש בוואלואציה יחסית יהיה פרקטי ויוכל להוביל למסקנות ראויות.

1. כאשר מעניין אותנו כיצד חברה מסויימת מתומחרת יחסית לחברות דומות. זה יכול להועיל במיוחד אם יש סיכון חדש, רלוונטי לתעשייה מסויימת שעדין קשה לתמחר אותו ולהבין את ההשפעה שלו על כל חברה. במקרה כזה נרצה לדעת כיצד החברה שאותנו אנחנו מעריכים מתומחרת יחסית לשאר החברות מתוך הנחה שבממוצע השוק תמחר את אותו סיכון בצורה נכונה. המסקנה המתבקשת היא לא בהכרח החברה הזולה ביותר, אלא לפעמים נרצה לדעת דווקא איזו חברה היא היקרה ביותר. נניח ונכנס סיכון חדש לשוק לתעשייה מסויימת. המידע החדש גורם לכל החברות שחשופות לסיכון ליפול במחיר. במצב כזה כל החברות כנראה ייראו זולות ביחס לשוק. אולם החברה היקרה ביותר ביחס לשאר החברות כנראה מקבלת גם את הקרדיט הגדול ביותר מהשוק.

2. כאשר אנחנו רוצים לתת מכפיל יעד לחברה או לדעת אם מכפיל מסויים יקר או זול. הדבר שימושי כאשר מתמחרים חברה לפי מודל PE-EPS. במקרה הזה נרצה לדעת כיצד נראים המכפילים הממוצעים האחרים בתעשייה וכיצד הם מושפעים מצמיחה ורווחים. אם למשל אנחנו צופים שחברה מסויימת תסחר במכפיל רווח X על רווח Y$ למנייה [ומכאן שמחיר המנייה יהיה X*Y] כדאי לברר אם יש חברה דומה שכבר יש לה מכפיל דומה, ואם כן, מה המשתנים [כמו צמיחה, סיכון, שולי רווח, וכו'] שמלווים את המכפיל, ואם אנו צופים התנהגות דומה מאותם משתנים בחברה שאנו מנסים להעריך.

3. כאשר אנחנו מחפשים הזדמנויות בתעשייה מסויימת. זה יקרה בעיקר בתחומים הבאים:

3.1. משקיעים בשיטת top-down. כאלה שחושבים שתעשייה שלמה מתומחרת בחסר, ורוצים לבחור את החברות הזולות באותה תעשייה. במקרה הזה ההשקעה גם תפוצל בין מספר חברות שמזוהות כמתומחרות מתחת לממוצע.

3.2. אנליסטים מצד המכירה שסוקרים תעשייה ספציפית. אנליסטים כאלה עובדים רק על תעשייה מסויימת, ונותנים קבוע המלצות קנייה לכל החברות שמתומחרות מתחת לממוצע בתעשייה, והמלצות מכירה לאלו שנסחרות מעל הממוצע.

3.3. קרנות נאמנות שמתמחות בתעשייה מאוד ספציפית [למשל טכנולוגיה, אנרגיה, בריאות, וכו'].

4. כאשר השוק כולו מתומחר בצורה לא רגילה. אם מודלי התמחור הדטרמיניסטים [כמו DCF או PE-EPS או כל מודל וואלואציה אחר] מראים שיותר מדי חברות זולות במיוחד או לחלופין יותר מדי חברות יקרות במיוחד, כנראה שיש משהו בנתוני הבסיס שאינם מתאימים לתנאי השוק הדינמיים. במקרה הזה יש למשקיע 2 אפשרויות: 1. להשאר עם המודל ולהשקיע בהתאם להערכות [הדבר יכול לגרום למשקיע להיות חשוף יותר מדי או פחות מדי לשוק מאשר זמן רגיל, לפעמים זה לחיוב ולפעמים זה לשלילה]. 2. לעבור למודל וואלואציה יחסית כדי להבין כיצד השוק מתמחר חברות כרגע. אלו חברות נחשבות זולות ואלו יקרות. אח"כ הוא יכול לשנות את נתוני המודל האבסולוטי או להשקיע בהתאם למודל היחסי.

5. השקעת צמד. משקיעים רבים, כולל החתום מעלה, מעדיפים מדי פעם להשקיע בצמד חברות כאשר נראה שחברה אחת מתומחרת יותר זול מהחברה השנייה לפי אותם פרמטרים. כאשר קונים רק חברה אחת [זו שמסתמנת כזולה מבין השתיים] חשופים לסיכונים לשאר הפרמטרים בשוק בנוסף לאלו שהובילו למסקנה שהחברה מתומחרת בחסר מסויים. דרך אחת להתגבר או לבודד את שאר הגורמים זה לונג על החברה הזולה מבין השתיים ושורט על החברה היקרה. הפעולה הזו, גם אם היא לא המסקנה של הערכת שווי יחסי ישירה, היא בעצם השוואת תמחור בין שתיים או יותר חברות. כל האפקטים שאמורים להשפיע על שתי החברות באותה מידה מנוטרלים במידה מסויימת, ואת ביצועי הפוזיציה ניתן יהיה להסביר בעיקר בפער התמחור בין שתי החברות.

«

»

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

אתם יכולים להשתמש באפשרויות ותגי ה-HTMLהבאים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>